(חלקי)
פרק א' - הצדדים וההסכמות הדיוניות לעניין ההכרה באחריות ולעניין מימון הביניים
1. חן יצחק ז"ל, ילידת 26.3.79, ונעמה אלקריב ז"ל, ילידת 9.4.80, נמחצו ע"י קהל שהתגודד בפתח אתר רוק בערד ביום 18.7.95 בעת מופע של פסטיבל ערד (להלן: האסון או התאונה). פסטיבל מסוג זה היה מאורגן מדי שנה, החל משנת 1983. האסון התרחש במופע הפרידה של הפסטיבל, שהיה גם המופע האחרון של להקת "משינה".
חן היתה בת 16 במותה ונעמה בת 15. חן מתה כבר ביום 18.7.95 ונעמה נאבקה על חייה במשך חמישה ימים נוספים, בעת שהיתה מאושפזת בבית חולים.
2. התובע 1 הנו עזבון המנוחה חן ז"ל והתובעים 2 ו-3 הם הוריה של חן ז"ל. התובע 4 הנו עזבון המנוחה נעמה ז"ל ןהתובעים 5 ו-6 הינם הוריה של נעמה ז"ל (חן ונעמה - להלן: המנוחות).
3. באותו אסון נהרג באופן דומה הקטין איטן פלד ז"ל, אשר עזבונו היה אחד התובעים בתיק זה. לגבי איטן פלד ז"ל הושג הסדר פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין. הפשרה הושגה כבר ביום 11.5.00, ולפיה ישולם לעזבונו סך 280,000 ש"ח בצירוף שכר טרחת עורך דין, לצורך הקמת קרן מלגות לסטודנטים מצטיינים. הנתבעות הגיעו אז להסדר בעניין אופן מימון התשלום ביניהן (להלן: מפתח פלד), וזאת עד להכרעה סופית בנושא החלוקה.
4. הנתבע 1, בצלאל טביב, הינו מי שהיה ראש עיריית ערד במועד הרלבנטי לאסון, וכיהן גם כיו"ר עמותת פסטיבל ערד, נתבעת 3.
הנתבעת 2, עיריית ערד (המועצה המקומית ערד דאז), נהגה לקיים פסטיבל זמר עברי בימי הקיץ החל משנת 1983, ולצורך ארגון הפסטיבל הקימה את עמותת פסטיבל ערד. הנתבעת 2 הינה לא רק היוזמת של הפסטיבלים שנערכו בערד מדי שנה, אלא גם הרשות המקומית שבתחומה ארע האסון, והיא אף בעלת המקרקעין שעליו הוקם האתר בו היה אמור להערך המופע (להלן: האתרוק) ו/או המחזיקה של המקרקעין, והיא שאישרה, באמצעות מחלקותיה ואגפיה, את תכנון והקמת האתרוק וקיום המופע. כמו כן, היו אלה עובדיה אשר בנו את האתרוק עצמו.
הנתבעת 3, עמותת פסטיבל ערד, הינה המארגנת והמנהלת של הפסטיבל בכלל והמופע באתרוק שבו ארע האסון (להלן: עמותת פסטיבל ערד).
הנתבעת 4, מדינת ישראל - משטרת ישראל, היתה אחראית על אבטחת המופע, ביטחונם ובטיחותם של המופע והאתרוק והמשטרה אישרה את האתרוק והמופע, ונשאה באחריות הכוללת על אמצעי הביטחון והסדר במקום.
הנתבע 5, יוסי בנדר, היה הבעלים והמנהל של משרד הכרטיסים "הדרן השרון", ושימש באופן ישיר, ובאמצעות משרד הכרטיסים שבבעלותו, כמפיץ הראשי של הכרטיסים לפסטיבל ולמופע. הנתבע 5 נתבע כמי שגרם, על פי הנטען, להתייצבותו של קהל רב מעבר למכסה שנקבעה, וזאת עשה למען אינטרסים אישיים שלו ותוך מודעות מלאה לחומרת מעשיו.
הנתבעים 6 ו-7, שוורץ יוסי ושוורץ רועי, היו מפיקי הפסטיבל, נתבעו כמי שהיו בעלי האחריות הכוללת על קיום הפסטיבל והמופע, תכנונם וביצועם בפועל, וכמי שהיו המנהלים, בעלי המניות ובעלי השליטה בנתבעת 8 "פורום הפקות בע"מ", שהיא חברת ההפקות שהפיקה את הפסטיבל והמופע.
יתר המנויים ברשימת ה"נתבעים וצדדי ג'" דלעיל הם צדדי ג', שההודעה אליהם נשלחה ע"י נתבעות 1-3. הודעות צד ג' נשלחו גם לחלק מהנתבעים המקוריים. ההסבר להעדר האבחנה על פני פסק הדין בין נתבעים לצדדי ג' נעוץ בעובדה שהוסכם כי חלוקת הסכומים בין כלל הנתבעים וצדדי ג' תיקבע בשלב מאוחר יותר, ועל כן אין חשיבות לאבחנה ביניהם בשלב זה.
מאחר שבשלב זה, על פי כלל ההסכמות, ייפסק הפיצוי הכולל לתובעים - שישולם ע"י יתר הצדדים בחלוקה שעליה הוסכם בעניין פלד ("מפתח פלד"), אך טרם תבוא הכרעה בשאלת חלוקתו הסופית בין הנתבעים וצדדי ג' על פי אחריותם, פסק דין זה הוא פסק דין חלקי בלבד, ובעקבותיו יבוא פסק דין משלים שיעסוק בחלוקה, לאחר שיישמעו טענות הנתבעים וצדדי ג'.
5. התובעים טוענים כי כל אחד מהנתבעים 1-8 גרם במעשיו ובמחדליו למותן של המנוחות מתוך תאוות בצע שפלה ובשל רשלנות בוטה ופושעת, חוסר זהירות, פזיזות ואי-אכפתיות.
טענות אלו מיוחסות לנתבעים, תוך שגם מועלות כלפיהם טענות כדלקמן:
לגבי נתבע 1 - שלא פיקח על ארגון המופע, לא דאג ולא יזם יצירתם של נהלים, כללים והנחיות לקיומו, לא דאג להימצאות קצין ביטחון בפסטיבל, וכמי שפעל בצורה רשלנית בתכנון המופע, אישורו והפיקוח עליו.
לגבי נתבעת 2 - שלא קבעה נהלים וכללים לקיום המופע, לא ערכה בדיקה בטרם נתנה אישור לבקשה למתן רישיון עסק לאתרוק, העסיקה עובדים לא מיומנים ולא פיקחה עליהם.
לגבי נתבעת 3 - שלא קבעה נהלים וכללים לפסטיבל ולמופע להבטחת ביטחון המנוחות, ובכלל זה לא דאגה להימצאות קצין ביטחון ומאבטחים ולא דאגה לאזורי וויסות מוקדם בכניסה לאתרוק, וזאת על אף שהיה עליה לדעת שהמופע עומד להיות רב משתתפים וסוער. עוד נטען כי היה על נתבעת 3 לפקח על מכירת כרטיסים ולמנוע מכירתם מעבר לכמות של 18,000, וזאת בנוסף לעוד עשרות שוברי המרה מטעם בנק הפועלים.